1. הנאשמים הועמדו לדין בגין העסקת עובד זר בלא היתר עבודה במסעדה סינית שהפעילו. הביקורת שבה נמצא העובד ללא היתר נערכה בשנת 2003. באותה התקופה הקפיאה המדינה את ההיתרים להעסקת עובדי מטבח זרים במסעדות אתניות, אך בד בבד ניתנו על ידי גורמים ממשלתיים התחייבויות מסוימות לאי אכיפת האיסור על העסקת עובד זר ללא היתר באותן מסעדות. על היקפן ומשמעותן המשפטית של אותן התחייבויות נסובה עיקר המחלוקת בתיק זה.
האישומים ומהלך ההתדיינות
2. הנאשמת 1 הייתה במועדים הרלוונטיים לאישום, חברה שעיסוקה הפעלת מסעדות ברחבי הארץ (להלן: הנאשמת). הנאשם 2, חן ברסקי, היה באותם המועדים הבעלים והמנהל הפעיל שלה (להלן: הנאשם).
כנטען בכתב האישום, ביום 1.9.03, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי התמ"ת במסעדה סינית שהפעילה הנאשמת (להלן: הביקורת), נראה במקום מר קמילו פרנל, עובד זר מהפיליפינים שעסק בעבודות מטבח ושירות לקוחות (להלן: העובד). נטען שהעובד הועסק ללא היתר עבודה, ללא חוזה בכתב, ללא ביטוח רפואי ובלא שיקבל פירוט שכר. כמו-כן, נטען, כי נאשם 2 כבעלים של המסעדה, הפר את חובתו למניעת העבירות האמורות.
3. ביום 15.12.08 התקיימה ישיבת הקראה בפני כב' סגנית הנשיאה (כתוארה אז) אורלי סלע. משכפרו הנאשמים באשמה, נקבע התיק להוכחות בפני כב' השופטת (כתוארה אז) אפרת לקסר. ביום 14.6.10 התקיימה בפניה ישיבת הוכחות ראשונה, שבפתחה תמצת בא כוח הנאשמים את טענת ההגנה שלהם בתיק כדלקמן:
"אני טוען שכיוון שמרשיי עוסקים במסעדות אתניות, הרי שהיה סיכום בעניינם בין ועדת המסעדות האתניות לבין משרד הפנים משרד התמ"ת ומשרד ראש הממשלה שאין אכיפה לגבי עובדים זרים עד שייקבעו קריטריונים. הסיכום הזה חל מסוף 2001 עד סוף 2005 כאשר ב- 2005 החילו קריטריונים רטרואקטיביים על תקופת אי האכיפה של סוף 2001 עד תחילת 2005. יש לנו מסמכים וניירת בנדון" (עמ' 2 ש' 10).
4. במהלך דיון הוכחות זה נשמעו שני עדי התביעה, הפקחים מר עזרא שמש ומר גבריאל בן ארוש. ביום 31.1.11 התקיימה ישיבת הוכחות שנייה, במהלכה שני עדי ההגנה הראשונים, גב' ענת וולקוביץ שהיתה אף היא פקחית משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, ומר יצחק קוזלובסקי שהיה שותף של הנאשם בבעלות על רשת המסעדות בתקופה שבה נערכה הביקורת. בימים 1.4.12 ו- 15.10.12 התקיימו שני דיונים נוספים שבהם היתה אמורה להימשך פרשת ההגנה, אך מסיבות שונות, שפורטו בהחלטות שניתנו במהלך אותם דיונים, לא הובאו בהם ראיות נוספות. ביום 15.10.12 ניתנה החלטת כב' הנשיאה לקסר, לפיה יועבר התיק להמשך שמיעה בפני מותב זה, נוכח הסכמה הצדדים לכך, כפי שנרשמה בפרוטוקול (עמ' 19 ש' 24).
5. ביום 1.5.13 התקיימה ישיבת הוכחות שלישית, שבה נשמעה עדת ההגנה השלישית והאחרונה, ולאחריה העיד הנאשםעצמו. הצדדים הגישו סיכומים בכתב, אך אף לאחר שהוגשה התבקשתי שלא ליתן הכרעת דין במשך חודשים ארוכים, לאור בקשת עיכוב הליכים בתיק שהיתה תלויה ועומדת. מכל מקום, בסופו של יום נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים, ומשכך, הגיעה העת לדון ולהכריע.
התשתית העובדתית
6. ביום 1.9.03, בביקורת שנערכה במסעדת סינית שהפעילה הנאשמת בבני ברק (להלן: הביקורת) נמצאו חמישה עובדים זרים, ארבעה מהם תאילנדים ואחד פיליפיני. במסעדה היו גם עובדים ישראלים, בודדים, אך הפקחים התרשמו ש"את העסק מחזיקים ומנהלים העובדים הזרים" (ראו: מא/1 ש' 20). לאחר תחילת הביקורת הגיע הנאשם למסעדה, הציג את עצמו כבעליה, וטען בין היתר שכל העובדים הזרים עובדים במטבח, וכן שכפי שנמסר לו על ידי "איגוד הגג" של המסעדות, הפקחים לא היו אמורים לבדוק האם קיימים בידי העובדים הזרים היתרי עבודה.
ביום 30.12.03 זומן הנאשם לחקירה פלילית, ונדרש להמציא מסמכים הנוגעים להעסקת העובדים שנמצאו בביקורת "עוסקים בעבודות מטבח" (הזימון מא/2). הצדדים חלוקים בשאלה האם הזימון הזה הגיע לידי הנאשם, אם לאו. לטענת המאשימה, הנאשם התעלם מהזימון שנמסר לו, לא הגיע לחקירה, ואף לא שלח מסמכים שהתבקש לשלוח, ולראיה העובדה שעדותו והמסמכים שמסר כלל אינם נמצאים בתיק החקירה. הנאשם, מצידו, טען שהתייצב בזמנו ומסר גרסתו, וכראיה לכך הציג גם את מסמך סיכום התיק מיום 22.3.04 (סומן נא/2, הוגש במהלך חקירתו של מר שמש, עמ' 11 ש' 3) שבו סומן "איקס" ברור המעיד על כך שקיימת בתיק עדות המעסיק. יצויין כי שמש העיד אמנם שמדובר בטעות (עמ' 11 ש' 27) אך יש לזכור שעדותו ניתנה שנים רבות מאד לאחר ביצוע החקירה, וממילא ברור שאינו יכול לזכור באופן החד משמעי האם נגבתה עדות המעסיק בתיק ספציפי, אם לאו, ושהוצג על ידי ההגנה ראיה לכך שלפחות במקרה אחד אחר שבו זומן הנאשם לחקירה במקרה דומה, הוא דווקא התייצב לחקירה (הוגש וסומן מא/6).
באשר לסיכום תיק החקירה, לאור אי התייצבותו של הנאשם (כך לטענת מר שמש) העיד מר שמש כך:
"בעל המסעדה לא הגיע לחקירה. ולאחר שלא הגיע לחקירה, בחנתי את התיק ולאחר הבחינה החלטתי להטיל קנס על עובד אחד שהיה ללא היתר העסקה בישראל ובעברו היה לו היתר להעסקת בסיעוד בלבד. לאחר שמעסיקו נפטר הוא הפך להיות שוהה בלתי חוקי. במסעדה עצמה נמצאו עוד עובדים זרים שהיו ללא היתר בתקופת הביקורת אבל לא הוטל עליהם קנס מכיון שהיתה הנחיה שהנושא שלהם בטיפול כל עוד הם בענף המסעדה ששייכים לבעל ההיתר בלבד בענף המסעדנות" (עמ' 6 ש' 17).
7. ההחלטה להטיל את הקנס המנהלי על הנאשמת ניתנה ביום 4.11.04 (עמ' 8 ש' 14). הנאשמת פנתה בבקשה לביטול הקנס, וביום 23.8.06 נמסרה לה החלטת התובע המוסמך, לפיה נדחתה בקשתה זו. משכך, פנתה הנאשמת ביום 31.8.06 בבקשה להישפט (מא/4). בקשתה נענתה, ובעקבות זאת הוגש ביום 4.8.08 כתב האישום שבפני לבית דין זה.
דיון והכרעה
האישום בהעסקת עובד בלא היתר עבודה
8. מהעדויות עולה בבירור, שהחל משנת 2000 הפסיקו מסעדות אתניות כדוגמת המסעדה שהפעילו הנאשמים לקבל היתרים להעסקת טבחים זרים. זאת, לאחר אי אלו שנים שבהם ניתנו היתרים שכאלה (לעניין השינויים התכופים במדיניות מתן היתרי העבודה באותם השנים, לרבות בתחום המסעדות האתניות, ראו גם: בג"צ 9722/04 פולגת ג'ינס נ' ממשלת ישראל (7.12.06)).
9. טענת ההגנה המרכזית שהעלו הנאשמים בפנינו הייתה שעל אף שלא ניתנו היתרים שכאלה, הובטח להם שהאיסור על העסקת עובדים זרים לא ייאכף עד לקביעת קריטריונים חדשים למתן היתרים לענף. אבחן תחילה את הראיות, בעיקר הראיות בכתב, שהוצגו לנו בקשר למדיניות הממשלתית שנהגה באותם השנים, ובהמשך לכך אדון במשמעות המשפטית של אותה מדיניות.
10. ראיה ראשונה בכתב הינה מכתבו של השר לשעבר שלמה בניזרי מיום 16.7.01 (נא/4(5)), שהופנה אל יו"ר ועדת הכספים של הכנסת דאז מר יעקב ליצמן, שבו נאמר כך: